בעיניי, למנוע או לרפא טחורים ופיסורה זה אשכרה אהבת חינם.
אז קבלו את הטור היומי להפצת אהבת חינם, והפעם על טחורים ופיסורה:
אזהרת טריגרים- תיאורים גרפיים גופניים. קודם כל תעשו גוגל אם אין לכםן מושג על מה מדובר, וגם הודו לה' כי טוב, כי זה לא ברור מאליו שהגעתםן לגילכםן המופלג בלי לדעת על מה אני מדברת.
ועכשיו נבהיר שאני לא רופאה וכל מה שאני כותבת זה לא במקום וכו' וכו' וכו'.
ובכן, טחורים יכולים להגיע משלל סיבות, כולל מחלות כרוניות, משקל עודף, הריון iכו', אבל רוב הטחורים היומיומיים שאני שמעתי עליהם מגיעים משילוב חביב בין מצב רוח לא משהו למצב גופני לא משהו.
מערכת העיכול שלנו, המתחילה בפה (שלא נאמר בעיניים ובאף, בזכרון ובילדות) ומסתיימת באסלה, עוברת, מה לעשות ככה נבראנו, גם דרך פי הטבעת.
במצב נורמלי הצואה יוצאת בסגנון 'קלאס באפס מאמץ' ואם זה המצב, שוב, הודו לה' כי טוב והמשיכו לפוסט הבא.
אבל מה שקורה לעיתים זה שיש גם יש מאמץ ואף עצירויות. מכאן לטחורים ולפיסורה (שזה בגדול- אותו כיף רק עם פצע מדמם) המרחק קצר.
נתחיל במניעה- הכי חשוב שלא תהיה עצירות.
מה עושים?אוכל מותאם, דבר ראשון.
מותאם זה מותאם לך. כלומר- לא לכולנו מתאים אותו אוכל. אם רוצים ללכת על בטוח, תמיד אפשר ללכת על הרפואה הסינית- מבושל בלבד, המון כתומים, יענו בטטה וכו', לחיזוק אלמנט האדמה, וגם סיבים (עשו גוגל).
דבר שני, שתייה.
תכל'ס אם תדמיינו נהר עם מים זורמים, ככל שהזרם חזק יותר הוא יסחוף איתו ביתר קלות את התקיעויות השונות בדרך.
אם אתםן מרגישיםות מאמץ בהוצאה, יש חשש סביר שאתםן לא שותיםות מספיק והכוונה בשתייה היא כמובן למים ומיצי פירות ומרקים ולא לקפה.
גם סיגריה לא נחשבת שתייה, שתדעו.
חוסר צ'י, הנובע מחוסר שתייה, מכביד על המערכת ומתחיל עצירויות. לא כדאי להגיע לשם, בחיי. דבר נוסף שעוזר במניעה, כמה מבאס, כמה קלישאתי, תנועתיות. יענו, ספורט, מכל סוג כמעט, רק לזוז.
ואחרי שעשיתםן את כל זה מה זה יפה ובכל זאת אפעס משהו לא בסדר, לא להיבהל, יש מה לעשות.
הדרך לאבחן, כלומר להבין שצריך לראות רופא וכו'- עוברת דרך כאבים ביציאה, דימום אחרי מתן צואה (אם זה דם אדום וטרי עדיף לנו, סימן שהדימום קרוב ליציאה), וגם בליטה משונה שניתן לחוש בה בפי הטבעת, היא לא אמורה להיות שם.
נגיד שברור שזה 'רק' זה- הנה מה עושים:
שתייה רבה ממש.
אכילת אוכל מבושל ולכן קל לעיכול וקל ליציאה.
תנועתיות על האסלה. כלומר, דמיינו שאתםן יולדות.ים. אי אפשר ללדת בלי תנועה, תלדו במטוטא את הקקי. ממש לזוז לכל הכיוונים. זה מקל מאד.
תרגילים לחיזוק שרירי רצפת אכן המכניסים את הטחור חזרה למקומו (למשל לעלות על קצות אצבעות, להכניס את פי הטבעת כאילו אוחזים עפרון, לחכות כמה שניות, ולרדת חזרה. לנוח חצי דקה ושוב. 20 פעמים שלוש פעמים ביום, שבוע).
ניתן גם לשים קרח בפי הטבעת לכיווץ הטחור. לא לדחוף פנימה, להחזיק מבחוץ.
ניתן גם להתקלח לפני היציאה ואחריה. בכלל זה זמן מקלחות. נגד הכאב.
מאד יעילות גם משחות שונות, יש טבעיות בשפע, התייעצו עם הרוקח הקרוב לביתכםן.
דיקור סיני יעיל גם הוא. לא להיבהל, יש מצב שידקרו אתםן בקודקוד.
לא להתאפק לקקי. ממש לא. כל עצירות מחמירה את המצב.
לא לקחת טלפון או משהו ממסך אחר לשירותים. התרכזו. עשו הרבה ששששש תוך כדי יציאות, לא ללחוץ. לידה, אמרנו? לא ללחוץ.
לדבר יפה לגוף שלכםן. הוא חמוד. הוא יודע להחלים לבד, רק האמינו בו.
לא להתרחק משירותים בימים האלו יותר מדיי.
בסוף יציאה יש מצב שתרגישו שלא סיימתםן. סורי, זה מה יש. זה לא אומר שאכן יש עוד צואה שצריכה לצאת, אלא הטחור ההוא עושה תחושה כאילו יש עוד. למרות זאת לא כדאי לשבת יותר מדיי, זה מחמיר. במקום זה נעשה הפסקה קצרה, מקלחת מאוששת, ואפשר להתיישב שוב במידת הצורך.
וזה יעבור, האמינו לי, יעבור.
ברמה הרגשית- כל מה שדורש איפוק רב, מאמץ רב, או שמהווה סטגנציה (תקיעות) בחיים, יכול להחמיר את התופעה. זה נכון על מערכות יחסים אבל לא רק.
מה עושים? נו, אני לא אובייקטיבית. אם תרצו אובייקטיביות תשאלו מישהו אחר. אני תמיד אהיה בעד קונסטלציה. כנסו לרשימת סדנאות הקונסטלציה הבאות. בקונסטלציה הכותרת היא רק כותרת, ההשפעה בסוף היא רב מערכתית, אז אין לדעת, אולי נגיע גם לטחורים הפעם.
ואי אפשר בלי זה:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֱלהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר יָצַר
אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים
חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
גָּלוּי וְיָדוּעַ
לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ,
שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם
אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם,
אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם
וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ
אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת.
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי
רוֹפֵא כָל בָּשָׂר
וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת."
שבת שלום, עם המון נחת ושלווה, בריאות גוף ונפש, זכויות אדם ואזרח,
ואמרו אמן.
האהבה היא בכל מקום, בואו ונאיר עליה.
